מטיילי עירון בע"מ נ' אבו בסל ואח'

פסק דין

הצדדים ביקשו לקבל פסק דין על דרך הפשרה בדרך הקבועה בסעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984, ללא הנמקה, וזאת, לאחר שמיעת הראיות וסיכומים בע"פ.

המחלוקת בין הצדדים התמקדה בשאלה אילו נזקים, אם בכלל, נגרמו כתוצאה מהתאונה – "המה לא נזקי".

התובעת טענה כי אין מחלוקת כי בשעה שהיה רכב התובעת (אוטובוס) היה במצב עצירה ורכב הנתבעת פגע בו מאחור. במצב זה אין לייחס לנהג התובעת רשלנות תורמת ועדות הנהגים שנחקרו מחזקת גרסה זו. המחלוקת היא בשאלת גובה הנזק. התובעת אוחזת דו"ח שמאי מפורט ותמונות נזק שצילם השמאי. התמונות, המראות את התעקמות הפח מבפנים – בהיותו עשוי מפיברגלאס, כטענת נהג התובעת. אשר על כן לטענת התובעת יש לחייב הנתבעת במלוא סכום התביעה 15,302.42 ₪ בגין נזקיה: נזק ישיר על פי הערכת שמאי, שלא נחקר ולא הוצגה חוות דעת נגדית - 7,061 ₪. שכ"ט שמאי 1,000 ₪ ואובדן הכנסה 6,000 ₪ בגין שלושה ימי השבתה במוסך לצרכי תיקון על פי אישור המוסך ורו"ח מ. לאון.

הנתבעת טענה כי יש לדחות התביעה שכן התובעת לא עמדה בנטל הוכחת נזקיה. עדות הנהג מטעם התובעת כמו גם הטופס על ההודעה על התאונה מעידים כי לא נגרם לאוטובוס כל נזק כפי שגם לא ארע נזק לרכב הנתבע 1. התמונות שצרפה התובעת צולמו על ידי שמאי מטעמה אך לא במועד האירוע ו/או בסמוך לכך. עדות נהג התובעת מחזקות גרסת הנתבעת. נהג התובעת הפנה לתמונה שבה לא נראה כל נזק לעין, העיד כי התמונה יכולה להתאים לתיקון לפני או אחרי והנזק עליו הצביע נהג התובעת הוא בטמבון האחורי בלבד, באזור לוחית הרישוי, אותו נזק שהצביע עליו הנתבע 1, נקודת החיכוך בין שני הרכבים. אומנם הנתבעת לא צרפה חוות דעת שמאי ו/או מומחה מטעמה אך אין צורך בכך שכן עדות הנהג מטעם התובעת מלמדת כי לא נגרם כל נזק. העובדה כי הטמבון עשוי מפיברגלאס מחזק את טענת הנתבעת שכן מדובר בחומר שאינו גמיש אינו מתעקם אלא נשבר. בתמונות לא נראה שום סימן ושום סריטה ובוודאי שלא היה צורך להשבית את האוטובוס. משלא הוכחו הנזקים וחוות הדעת השמאית אינה תואמת עדות הנהג מטעם התובעת יש לדחות את התביעה.

לאחר שבחנתי טענות הצדדים, עיינתי בחומר שצורף לתביעה – הודעה על מקרה ביטוח, חוות הדעת שמאית, חשבונית השמאי, אישור מוסך התובעת המופנה לכל המעוניין כי הרכב מטעמה עמד במוסך השייך לה לצורך תיקון למשך שלושה ימי עבודה, אישור רו"ח המופנה לתובעת כי הכנסת יום עבודה של אוטובוס מסתכמת בסך של 2,000 ₪, בתמונות הצבעוניות שהוצגו במהלך הדיון ובעדות הנהגים מטעם שני הצדדים אני בדיעה כי יש להפחית מחוות דעת השמאי את עלות הפנס האחורי (160 ₪) וכן את עבודות החשמל (100 ₪) ועבודות מכונאות (850 ₪). לגביהם לא הוכח כי נגרמו עקב התאונה ובסה"כ אני אומדת את הנזק בסך של 5,951 ₪ וכן מחייבת בשכר טרחת שמאי בסך 1,000 ₪. באשר לאובדן רווחים בגין השבתת הפעילות של האוטובוס אני אומדת זאת בסך של 1,000 ש"ח. לטעמי היקף הנזק אינו מצדיק השבתה של שלושה ימי עבודה במיוחד שמדובר במוסך השייך לתובעת המכתב אינו ממוען לבית המשפט, כמו גם אישור רואה החשבון. ומכאן המשקל המועט שאני מייחסת להם.

סוף דבר: אני מחייבת את הנתבעים (הנתבע 1 באמצעות נתבעת 2) לשלם לתובעת סך של 7,951 ₪, להשיב לתובעת את האגרה ששולמה וכן מחייבת בשכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,500 ₪.

הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

נוכח ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים ובמסגרת שיקול דעתי וסמכותי אני פוטרת מתשלום יתרת האגרה.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים, תפעל בהתאם לפטור מתשלום יתרת אגרה ותסגור התיק.

ניתן היום, כ"ו אדר ב תשע"ד, 28 מרץ 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: